‘אין הבור מתמלא מחולייתו’

העלייה מתימן, הפליטים שבעדן והפעילות הציונית בעדן בשנות העשרים. [1]
מאת: גרשון בן יעקב כהן

במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת, חלה התעוררות בעלייה של יהודים מתימן לארץ ישראל, 1958 יהודים עלו מתימן לישראל בשנים 1920 – 1929 על פי הפירוט:

העליה מתימן בשנות ה-20
השנה 1919 – 1922 1923 1924 1925 1926 1927 1928 1929
מס’ העולים 0 183 406 527 215 62 0 564

מה גרם להתגברות העליה בעשור זה? כיסופי הגאולה והכמיהה לציון בקרב יהודי תימן לא פסקו מעולם, הם היו דבר מרכזי בהווי החיים היהודים בתימן. התעוררות זו בעלייה לארץ הייתה תוצאה של הלחץ הכבד, הכלכלי והדתי, שבו היו נתונים יהודי תימן תחת שלטונו של האימאם יחיא. השלטון הטיל גזרות שונות ומשונות על הקהילה היהודית, לצידן כמו כן לחץ מתמיד להמרת דת. בנוסף, הידיעות על התפתחות הישוב הציוני בארץ, והפעילות שנעשתה למענם ע”י יוצאי תימן בארץ, הגיעו ליהודי תימן ע”י קרוביהם שהגשימו את חלום העליה. כל אלה עודדו את היהודים לקום ולעשות מעשה להגשמת חלומם.

האם כל מי שבקש לעלות אכן עלה? חוקי ההגירה הבריטים באמצע שנת 1921, קבעו קטגוריות של מהגרים הרשאים להיכנס לארץ ישראל, לפי עקרון “כושר הקליטה הכלכלי”. שלוש קבוצות עיקריות[2] אך רוב העולים מתימן מעל 90% היו מקבוצה C (עובדים – אנשים מחוסרי אמצעים, הבאים למצוא עבודה, עובדים עד גיל 35). רק העולים שנכללים בסיווג ‘עובדים’ היו תלויים במכסת רישיונות העליה שהשלטון הבריטי העניק לתנועה הציונית. בשנות העשרים של המאה הקודמת יהודים מתימן עזבו את ביתם והחלו במסע תלאות כדי להגיע לארץ ישראל מבלי שהיו מודעים למגבלות העליה. השורדים מתלאות הדרך וסכנותיה, אשר הגיעו לעדן, נאלצו להמתין לאשרת עליה תחת מגבלות אלה. בשל חוקי ההגירה הבריטים, רבים מהמבקשים אשרת עליה וכבר נמצאים בעדן לא קבלו ונותרו כפליטים ברחובות עדן.

כמה פליטים היו בעדן? קשה לקבוע מה היה מספר הבורחים מתימן, או את מספר הפליטים בעדן, כיוון שהמספר לא היה קבוע. ר.ד. קסלמן במכתב שכתב ביום 6.3.1929 למחלקת העלייה של ההנהלה הציונית, כששב משליחות מעדן, העריך כי בעת ביקורו שם (בסוף 1928) נותרו בעדן “לא פחות ממאה משפחות ועוד הרבה רווקים המחכים לרישיונות כניסה לארץ ישראל”. בשנת 1930 ביקרו בעדן בשליחות ההסתדרות הציונית מר טביב וגרשון אגרונסקי בדו”ח שנכתב כסיכום העריכו כי בזמן שהותם בעדן היו כאלף פליטים שנמלטו מתימן בשנים האחרונות. עוד ציין טביב כי בין הפליטים שבעדן יש כאלה הנמצאים שם עוד משנת 1921. אם כך בתשובה לשאלתנו כשליש מסך כל המבקשים אשרת עליה לא קבלו. כך יצא שבשנים 1920 – 1929 נותרו כ-אלף יהודים שברחו מתימן בדרכם לארץ ישראל כפליטים בעדן, בצפייה כואבת לקבלת רישיון עלייה.

האם הייתה אז פעילות של גופים ציוניים בעדן? בשנות העשרים החלה להתפתח המעורבות הציונית בנעשה בתימן בעיקר בעדן, מטבע הדברים ראשיתו של התהליך חיפוש תרומות, מגבית למען התנועה הציונית והישוב בארץ. בשנת 1921 נשלח לעדן הד”ר בן ציון מטעם קרן היסוד [3], הוא ייסד בעדן ועד של קרן היסוד, ופתח משרד לאיסוף כספים לטובת המפעל הציוני, בהתאם למטרת שליחותו. חלפו כשש שנים של נמנום ציוני בתימן, והנה יקיצה! בחודש מרץ 1927 יצאה, משלחת בת שני אנשים לעדן, הרב מנחם לוי מטעם קרן היסוד(לאיסוף כספים איך לא) ואריאל נעמני מטעם הנהלת ההסתדרות הציונית [4] שסוף סוף הבינה כי משהו קורה בתימן. החבר נעמני, התבקש לבחון ולטפל בבעיית הפליטים בעדן.

כעבור שנה וחצי, בדצמבר 1928 שוב יצאה משלחת בת שני אנשים לעדן, כנציג קרן היסוד יצא שוב הד”ר בן ציון להתמקד ‘בעשירי עדן’. אליו הצטרף רואה חשבון ר.ד. קסלמן, (משרד רואה חשבון שקיים עד היום) כנציג מחלקת העלייה! קסלמן התבקש לטפל בהעלאת הפליטים שבעדן, כמו כן להגיש הצעה להקמת משרד ארץ ישראלי בתימן! ואכן, הוא דאג להעלות חלק מהפליטים. אלא שבשאלת הקמת משרד ארץ ישראלי בתימן לצורך העלאת יהודים משם, המליץ קסלמן, שמשרד זה יפתח בעדן ולא בתימן, ואף הציע שמר בן ציון אהרוני מיהודי עדן, ישמש כמנהל המשרד שיפתח. אם כך בתשובה לשאלתנו הרי שהפעילות הציונית בעדן בשנות העשרים הייתה בעיקר בנושא גיוס תרומות למפעל הציוני, בשל זעקת הפליטים המתגוללים ברחובות עדן, התעוררה מחלקת העליה לבחון אפשרויות עלייה.
ההתעוררות לעלייה בקרב יהודי תימן בשנות העשרים במאה שעברה והפעילות הציונית בעדן באותה תקופה היו מהגורמים המרכזיים שהגבירו את הבריחה מתימן לעדן, אלא שמתוך כשלושת אלפים בהערכה זהירה, שכבר שרדו את תלאות דרכי הבריחה והגיעו למעל אלף גברים נשים קשישים וטף עדן נותרו להתגולל ברחובות עדן בציפייה לקבלת רישיון עליה. האכזבה הייתה גדולה ומרה ובאה לידי ביטוי במכתבים קורעי לב למוסדות ולאישים בהסתדרות הציונית, בתחינה לקבל רישיון עלייה. למרבה הצער תמונה עגומה זו הלכה והתקדרה בשנות השלושים.

  • מתוך הירחון “קול בתמר” של עמותת “אעלה בתמר”
    ___________________________________________________

[1] עיבוד מתוך פרק 1:  “התנועה הציונית והציונות בעיניהם של יהודי תימן, כפי שמשתקף במכתבים שנשלחו ע”י פליטים יהודים מתימן השוהים בעדן ובתימן, למוסדות ואישים בתנועה הציונית בין השנים: 1920 – 1939.” עבודת גמר לתואר מוסמך בחוג להיסטוריה של עם ישראל. האוניברסיטה העברית בירושלים. תשס”ד – 2003.

[2] A  – בעלי הון ללא הגבלת גיל.   B  -מהגרים שיש מי שיפרנסם  בקרב תושבי הארץ הקולטת אלה ללא הגבלת גיל.( כגון תלמידים קרובי משפחה וכדו’)

[3] קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל,  המוסד הכספי המרכזי לפעולותיה של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל, לאיסוף תרומות לבניין הארץ.

[4] ההנהלה הציונית היא הוועד הפועל המצומצם של ההסתדרות הציונית העולמית. ההנהלה הציונית הייתה הגוף החשוב ביותר שעמד בראש היישוב בשנות ה-20. אריאל נעמני היה מזכיר המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית למרות חשאיות ביקורו מפני הבריטים הביקור פורסם בעיתון ‘דאר היום’

תפריט