הורינו האהובים צביה וזכריה דנוך – מורשת דוגמא ומופת

מאת: נעמי אפרתי

בית אימי צביה מזרחי

בשנת תרפ”א 1921 אימי צביה מזרחי  נולדה בבי”ח הר הצופים בירושלים, להוריה, סבתא מרים וסבא חיים גנייה מזרחי, שעלו מעדן בשנת תרמ”ד 1884  והתגוררו בחברון.  בפרעות תרפ”ט – 1929  נגד היהודים בחברון, סבי וסבתי ברחו לירושלים עם 4 ילדים, שם גרו בשכונת מחנה ישראל. סבי עבד כשמש בבי”ס אליאנס,  אימי למדה בבית הספר הזה, בכתות הנמוכות. אחיה של אימי הבכור, התנדב לאחר מלחמת העולם השניה, ויצא בשליחות עם קבוצת בחורים מישראל כדי  להעלות נשים צעירות ניצולות שואה באמצעות חתונה פיקטיבית, על מנת לעקוף את חוקי ההגירה הבריטיים. למרבה הצער והכאב שם הוא חלה בדלקת ריאות, כשחזר ארצה הלך לעולמו. סבתי אשר שכלה את בנה נקלעה למשבר נפשי, ובעקבותיו החליטה שאינה רוצה להמשיך להתגורר בירושלים, אלא ליד אחותה בנס ציונה, להתחיל   דרך חדשה. בתחילה עברה המשפחה להתגורר בנס ציונה, סבתי לא היתה מרוצה מהצפיפות, סבתא בקשה לעבור למושבה רחובות והמשפחה נדדה שוב והקימה את ביתה החדש ברח’ ארלוזורוב 10 (מול בי”ס למלאכה – ויצ”ו).

בית אבי – זכריה דנוך

אבי זכריה דנוך נולד לסבי שלום וסבתי נעמי בצנעא ביחד עם עוד 3 אחים. סבי שלום היה ידוע ומכובד בקרב יהודי צנעא, ביתו היה פתוח לכל ורבים באו ללמוד תורה בחברתו. סבתי שהיתה ידועה ביופייה ארחה וכיבדה את האורחים כמנהג בנות תימן. כשאבי היה כבן 13, נודע בצנעא באמצעות שליח מהארץ כי אפשר לעלות לארץ ישראל בה מדינת היהודים. כששמע זאת בקש אבי מהוריו שהוא לא מוכן לגור בתימן ומבקש לעלות לירושלים. אמר ועשה, כנודע לו כי יש קבוצת יהודים המתארגנת לעלייה לארץ ישראל נפרד מהוריו והצטרף לקבוצה שיצאה לירושלים. כשהקבוצה הגיעה  לעדן, התברר לאבי שהוא זקוק לכסף כדי לרכוש  כרטיס לאוניה, ברוב תושייתו הצליח למצוא עבודה בגיהוץ מדים של חיילים  בריטים ששלטו בעדן. אסף רגורה לאגורה ורכש את הכרטיס המיוחל, ילד כבן 13 לבד ללא משפחתו נחוש לממש את חלומו להגיע לארץ ישראל בשנת 1921.  בארץ אבי לא בחל הילד בשום עבודה, הכל ובלבד לא להזדקק לנדבות, הוא עבד בבניין, בסלילת כבישים, בחקלאות ובכל הבא ליד. אבי כנער נדד בארץ ישראל בעקבות הפרנסה, הוא הגיע למושבה רחובות בגיל  24 ושכר חדר למגורים  אצל משפחת מזרחי, ביתה של מרים מזרחי, היא סבתי מרים מצד אימי. אבי היה בחור שהקפיד על לבושו, וכלכל מעשיו בתבונה, הוא רכש אופניים על מנת להקל עליו להגיע למקומות העבודה. במראהו ובהתנהלותו הוא הרשים את סבתי מרים מזרחי במיוחד שהקפיד לא לאחר בתשלום שכ”ד. כיוון שכך גמלה בליבה  ההחלטה, שהוא  יהיה חתן לבת שלה צביה אימי,שהיתה כבת 15. אבי קיבל בברכה את החלטתה של סבתי, שהרי צביה הייתה ‘נערה יפת תואר’ לעומתו אימי מספרת כי  לא התלהבה מההחלטה בטענה שהיא עדיין צעירה. הורי נישאו בתאריך  13.6.1935, בלי שמלת כלה ובלי ‘רעש וצילצולים’, אומרת אימא. אבי בנה את ביתם ברח’ רמב”ם 26 ברחובות ושם גדלתי עם 5 אחי ואחיותיי. גדלתי בבית שלא חסר בו כלום, אבי דאג לכל , את יומו החל בארבע בבוקר להכין גומות בפרדסי כפר ביל”ו, משם המשיך לבית האריזה להכין תיבות לתפוזים. בהמשך עבד  3 משמרות בתנובה רחובות והתמיד  במשך 45 שנים.

שלושת אחיו של אבא הצליחו לעלות לארץ  כמה שנים אחריו בשנות ה-20, למרבה הצער סבי וסבתי לא הצליחו להגיע ונפטרו בתימן. אני קבלתי את שמה של סבתי – נעמי,   ואחי זכה לקבל את שמו של סבא – שלום

אבי היה  איש ישר, שקט ואבא נפלא, הוא הלך לעולמו  בשנת 1984, ואימי ברוב צערה על מותו מצער הלכה לעולמה בשנת 1988 יהי זכרם ברוך.

הזמנה לחתונה

הזוג ביום חתונתם (לא נהגו ללבוש לבן)

זכריה דנוך עם הרכב המצוחצח שלו

צביה וזכריה דנוך בחתונת בנם, חתונה ראשונה במשפחה 1964

תפריט