כלי חרס

מאת: אסתר מוצ’בסקי-שנפר

מקצוע הקדרוּת לא היה יהודי בלעדי כמו צורפות הכסף, אך בקהילות יהודיות אחדות היו משפחות שלמות שעסקו בקדרות, החל בהוצאת חומר הגלם מתוך מערות וכלה בשרפת המוצר המוגמר. הנשים מלאו תפקיד פעיל במלאכה זאת.

סוגי אדמה בצבעים שונים שימשו להכנת החומר, ולעיתים קרובות נוספו עליו קש וגללי בהמות. כלי החרס התימניים עוצבו העיקר ביד, בלי עזרת אבניים. הגוף העגול השכיח נוצר בדרך־כלל סביב תבנית, ואילו הצוואר והידית הוכנו בנפרד. אחר־כך עוצב הכלי על סדן באמצעות מעין פטיש מעץ והוחלק במטליות רטובות. העיטור האופייני היה קווים פשוטים ו/או נקודות שצוירו בדגמים שונים הודגשו לעיתים על־ידי מירוק. צורות קישוט אחרות היו הטבעת אצבעות וכן קווים חרותים בנוצות או בקנים. קנקן הקפה דמוי הדלעת (גַ’מַנֶה) מצטיין בחינניותו: בידיתו שלוש לולאות ואת צווארו מקיפות בליטות דמויות חבל המעטרות גם את הידית. הכלים נשרפו בכבשני חרס פתוחים ופשטים, וברוב המקרים לא זוגגו. המקום היחיד בתימן שבו השתמשו בזיגוג צבעוני – בדרך-כלל בגוון צהוב־ירקרק – היה העיר חַאיס.

כד חרס מתימן למזיגת קפה “ג’מנה”
הכד מוצג בתערוכת קבע במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל.
תרומת ברכה חג’בי

כלי החרס הטיפוסיים היו קנקני קפה, מכלי מים (דַלֶּה), כלים לאחסון חמאה (קֻעַדַׄת אַס־סַמְנֶה), קערות (בִּרְמֶה,זֻבְּדִיֶה), שחלקן חוזקו בחוטי ברזל אשר עזרו גם לשמור על הטמפרטורה, מקטרים (מַבּכַרֶה) ומשפכי חרס לנרגילות. גם פריטים גדולים יותר, כגון תנורים, מכלי מים ואלכוהול והכלי שימוש לטקס החינה, נעשו מחומר.

במרוצת השנים נעשו כמה ניסיונות להחיות את אומנות הקדרות במושבים של יוצאי תימן בארץ, אך רובם לא עלו יפה.

 

המאמר מתוך: יהודי תימן אלפיים שנות תרבות ומסורת | אסתר מוצ’בסקי-שנפר,
מוזיאון ישראל, ירושלים. עמודים 41-40

כד חרס “קוז” / “מדל”
הכד הובא מתימן בשנת 1935 ע”י יונה טובי ז”ל
הכד מוצג בתערוכת קבע במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל.
תרומת פרופ’ יוסף וד”ר צביה טובי

כלי למים מחרס “בורמה”
הכד מוצג בתערוכת קבע במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל.
תרומת יורם צומן

תפריט