לוחמים במחנה האצ”ל בשעריים, הפילו מטוס מצרי

סיפורו של יעקב אברהמי

בשנת תרפ”ט – 1929 בעיצומן של הפרעות בירושלים, נולד לדבורה ויהושוע אברהמוב, בן- יעקב. דבורה ויהושוע שהיו ילידי ירושלים סמל למיזוג גלויות בארץ ישראל, שכן סבו של יעקב הגיע מאפגניסטן בשנת 1881 ואילו סבתו מסלוניקי, בת למשפחת נחמיאס נצר למגורשי ספרד. יעקב גדל בירושלים, במשפחה דתית ובגיל שמונה עברה המשפחה לתל אביב, שם למד יעקב בבית הספר ביאליק. בגיל 12 במצוות אביו עזב את בית הספר והחל לעבוד ולסייע לפרנסת המשפחה. כעבור שנתיים עזב ועבר בניגוד לדעת אביו לקיבוץ פוריה שבגליל, שם נותר כחודשיים ועזב בשל בעיות כשרות. בגיל 14 עבד יעקב לפרנסתו בתל אביב, כעבור כשנה הצטרף לתנועת בית”ר בתל אביב, וממנה התגייס לשורות האצ”ל והוא כבן 15.5. כעבור שנה של פעילות נמרצת במחתרת ברחובות תל אביב, בשנת 1946 נעצר יעקב ע”י הבריטים, במעצר פגש את אחיו איש הפלמ”ח שנעצר אף הוא, ואת יצחק שמיר. כעבור כשישה שבועות שוחרר יעקב, הוא שב לפעילות לילית מחתרתית עד שהועבר למערך הלוחם של האצ”ל והוא בן 16 וחצי, בגיל 18 עבר קורס קצינים במסגרת האצ”ל והשתתף בכיבוש יפו. ארבעה ימים לאחר הכרזת המדינה, ביום רביעי ערב ל”ג בעומר – 19 במאי 1948, קצין המבצעים של האצ”ל עמיחי פייגלין, פקד על יעקב ואנשיו ללוות שיירת אספקה לעיר העתיקה בירושלים, שהייתה במצור. יעקב ועשרת החיילים התחלקו בשתי מכוניות, באחת מקלע בראוניניג 0.3, ובשנייה מקלע ברן, בנוסף נשק קל לכל חייל. יעקב התמקם עם אנשיו להתארגנות, ברחובות, במחנה האצ”ל שהיה בשכונת שעריים – בין רחוב יעקב מדהלה לרחוב האמוראים. רבים מתושבי שעריים הצטרפו לשורות האצ”ל מאז היוסדו. חלק מהמשפחות בשכונה נהגו להגיש סיוע ללוחמי האצ”ל טרם יציאתם ובשובם מפעילות מבצעית. היו גם שבנו סליקים בחצר ביתם, שעריים הייתה מקום מבטחים עבור לוחמי האצ”ל. בין ה-29/11/47 ועד הכרזת המדינה המצב היה קשה במיוחד, ובכלל זה באזור רחובות. הצבא המצרי הגדול מכל שאר הצבאות פלש עם צאת הבריטים מהארץ ב-15 במאי 1948. את הפלישה הרגלית ליוו שלוש טייסות מטוסים בניהן טייסת ספיטפייר, טייסת דקוטה סי47. באותה העת, הצבא המצרי פלש מדרום ומטוסיו החלו להפציץ את תל אביב והישובים בסביבתה ובכלל זה את העיר רחובות. ההתקפה הראשונה על רחובות הייתה ביום חמישי ל”ג בעומר תש”ח – 20 במאי 1948, שלושה נפצעו בהפצצה. (היו עוד שתי הפצצות על רחובות עד סוף חודש מאי, שגבו מחיר כבד, גם במהלך יוני נמשכו ההפצצות.)
המטוסים חלפו בשמי רחובות מעל מחנה האצ”ל שבשעריים, יעקב הבחין בהם וללא היסוס פתח באש לעברם עם מקלע ‘ברן’ שהיה בידו. מפקד המחנה מדהלה הידוע, איש שעריים, צעק לעברו של יעקב שיחדל לירות מתוך המחנה, בשל הסכנה לפיצוץ מצבורי הנשק. יעקב עלה אל גג אחד הבתים הסמוכים והמשיך בירי לעבר המטוסים.

בית המועצה ההרוס ברחוב יעקב אחרי הפצצת המצרים.
התמונה באדיבות הארכיון לתולדות רחובות

מפקד השיירה יצחק אבירם הצטרף ליעקב על הגג ובידו מקלע ‘הבראונינג’ (גדול יותר מה־’ברן’) והחל בירי לעבר המטוס. המקלע נעצר בשל תקלה, מטוס האויב הבחין בירי לעברו ועשה הקפה לשוב ולתקוף את היורים. נראה היה שהכל אבוד, יעקב קפץ לעבר אבירם, סייע בתיקון המעצור והזין את התחמושת למקלע, בדיוק ברגע המכריע שבו המטוס צלל לעבר השכונה כדי להפציץ את הגג. יעקב לא איבד עשתונות, ביחד עם אבירם כיוונו את המקלע הכבד אל המטוס ופתחו בירי רצוף שפגע והפיל את המטוס. שובל העשן הצביע על מקום הנפילה, המפקד יצחק אבירם חיש קל רכב על אופניו, לוודא שהמטוס לא ישוב להמריא עם הטייס. הוא שב ודיווח כי המטוס נפל בסמוך לעקיר והטייס נהרג – המקום המדויק כיום, נמצא בשדה הסמוך לבית החולים קפלן.
יעקב ולוחמי האצ”ל ברחובות הצטרפו לצה”ל לחטיבת גבעתי לגדוד 52 והמשיכו במסגרת “מבצע ברק”. החטיבה קבלה פקודה להשתלט על מושבות יהודה, דרום יהודה וצפון הנגב לקראת פלישת הצבא המצרי. לוחמי החטיבה השלימו את כיבוש זַרְנוּגַא (קרית משה) וקוּבּיבּה (כפר גבירול) ואת הכפר אִבְּנֵה (יבנה). בהמשך עזב יעקב את גבעתי ונשלח לשרת בחל האוויר בצפון עד תום המלחמה, הוא נשאר בקבע עשר שנים, השתחרר והמשיך לשרת במילואים כקצין טכני בחיל האוויר ובחיל הים. בשנת 1974 עבר לגור עם רעייתו סימה ברחובות.

תפריט