מסורת “לעיסת הקאת” בתימן

ה”קאת” הידוע בשם Catha Eclulis הוא שיח שאינו עושה פרי, 1 – 3 מטרים גובהו, לצמח כמה זנים שונים, בעלי טעם מיוחד וסגולות מיוחדות. העלים הרכים שבראשי הענפים הם החלק הנלעס ואם הקלחים רכים ועסיסיים, לועסים גם אותם. סגולות זני ה”קאת” השונים הן רבות, יש זן מעורר ויש זן מרגיע, יש המשמח והאחר מביא תוגה או פחד, יש המרכך את המעיים ויש המקשה, יש המגביר את תאוות המשגל ויש המחליש אותה.

לעיסת ה”קאת” בתימן היא מכת מדינה, שאין לה מרפא, נגועים בה בעיקר הערבים, אך גם ביהודים שם דבקה מכה זו. תושבי תימן עניים כעשירים אנשים ונשים גדולים כקטנים להוטים אחרי לעיסת ה”קאת” ואין לך אדם שלא יוציא אחוז ניכר מהכנסותיו לשם סיפוק הרגל רע זה. ה”קאת” הוא ענף חשוב בין ענפי הכלכלה של תימן אחרי הקפה, כפריים ומשפחות שלמות מתפרנסות מגידולו. שווקי ה”קאת” גדולים משווקי הפירות והירקות, והוא ניטע בגנים ובבוסתנים הממלאים שטח ניכר מנופה של תימן, היו מקרים שחקלאים עקרו עצי פרי ובמקומם נטעו שיחי “קאת” בשל ההכנסה הגבוה שבצידו. החקלאים בתימן נהגו לקטוף את עלי ה”קאת” בשעות הבוקר המוקדמות בעודו רענן מטל הלילה, עטפו אותו בעשבי בר מיוחדים והובל לשוק ה”קאת”, את מכירתו החלו לפני הצהריים שנמשכה עד הערב.

לעיסת ה”קאת” נקראת “כ’ׅזַאן” או “תַּכְזִינַה”, נהגו להתחיל לאחר ארוחת הצהריים, ישיבה שלעיתים נמשכה עד שעות הערב המאוחרות. לעיסת ה”קאת” נעשתה או בבתי המלאכה או, במפגשים חברתיים של עשירים, פקידים, אנשי צבא או סתם בטלנים, בבית כזה או אחר בליווי עישון נרגילות. החדר המיוחד ל־ “תַּכְזִינַה”, נקרא “דִיווׇאן אַלְמַדַכַּא” שרצפתו כוסתה בשטיחי צמר, מזרנים עבים וכרים גדולים, המסובים ישבו כשהם סמוכים על הכריות. היהודים בתימן להבדיל מהגויים, נהגו לקיים את מנהג לעיסת ה”קאת” תוך כדי לימוד תורה משנה מדרשים, הלכות הרמב”ם וכדו’ לעיתים ישיבה זו נוצלה ע”י האב להרביץ תורה לבניו – לשנות את פרשת השבוע, את התרגום וכדו’. בשום מקום לא עסקו בדברי הבל וריק.

צילום: נפתלי הילגר

צילום: נפתלי הילגר

גדול משוררי תימן ר’ שלם שבזי זצ”ל, הקדיש אחד מפיוטי השעשועים שלו ל”התנצחות” בין ה”קאת” לבין “הקהווה” באשר לשאלה מי מהשניים עדיף.

להלן הפיוט: 
אלקאת ואלקהוה יסאלוני
מה תחכמו איין אפצ’ל אלפנוני
אל קאת יקול:
אני אכ’ץ ואתחף
גבל צַבֻר סוּכנִי בחֻצן אהייף
חית’ מא אלבלבל סכן וזכ’רף
ואלגיד יתרנן עלא ג’צוני

להלן תרגומו:
הקאת והקהוה שאלוני:
שפטו נא מי לעינוג משנינו עדיף
הקאת אמר:
הנני נבחר ויקר
מִשכָּני הר צַבֻר- מִשגָב ומִבצָר.
שם הזמיר קינן ושר
ועל ענפי יתרונן נדיב

תקציר זה נעשה על ידי חנניה קורש  מתוך מאמרו של הרב יוסף קאפח בספרו “הליכות תימן”

תפריט