נשים ספרדיות בשעריים

מאת: אברומי עמרני ואחותו צביה ענבי
סיכם וערך גרשון בן יעקב כהן

התופעה של נישואי נשים ספרדיות עם תימנים בני שעריים הייתה מאוד שכיחה במחצית הראשונה של המאה הקודמת, צעירות ספרדיות אלו התגוררו בירושלים, בצפת ובטבריה. מה הייתה הסיבה לתופעה זו אין בידנו להסביר, יש האומרים כי בשל חריצותם של בני תימן, אחרים אומרים שהנשים הספרדיות אשר לא יצאו מפתח ביתן לעבודה מעולם, היטיבו ללדת, לעומת הבחורות התימניות, שנאלצו לעבוד בעבודות קשות, כבר בגיל צעיר מאוד ופריונן נפגע. כך או כך להלן סיפורה של משפחת עמרני, אשר בנה יוסף יצא לבקש אהבה בקרב בנות ספרד שבשכונות ירושלים, כפי שספרו לנו ילדיו של יוסף עמרני – אברומי עמרני ואחותו צביה ענבי:

משפחתו של אבינו יוסף עמרני התגוררה בכפר עוואם במחוז עמראן הסמוך לצנעא. בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת החליטה המשפחה לעלות לארץ, אלא שהדבר לא היה פשוט. משפחת עמראני עם שלושה ילדים: יוסף עמרני כבן 16, אחיו ואחותו שהיו כבני 10-11 . המשפחה יצאה לדרך שלוש פעמים, בכל פעם פגעו בהם שודדים והם שבו לכפרם. רק בפעם הרביעית לאחר שהתחפשו למוסלמים והבנים לבנות, הצליחו לחמוק מהשודדים. המשפחה השלימה את המסע הרגלי המפרך שנמשך כמה שבועות עד לעדן. (מחוז עמראן מצפון לצנעא והמסע דרומה לעדן) בעדן הצליחה המשפחה לקבל רישיון עליה ולעלות על סיפונה של אוניית מסחר שיצאה בדרכה לעבר מצריים לנמל פורט סעיד. שם המשיכו באניה לכיוון נמל יפו.

בתחילה יוסף ומשפחתו התגוררו בתל אביב הצעירה בשכונת כרם התימנים, כעבור זמן קצר בעצת תושבי השכונה החליטה המשפחה לעבור לרחובות לשכונת שעריים, שכבר היו בה תימנים ממחוז עמראן. המשפחה נקלטה בהדרגה בשכונה והנה אבינו יוסף עמרני, הגיע לפִרְקוֹ ובקש נערה טובה לשאת לאישה. אבינו בחור צעיר כבן 20 וטוב מראה, על כן הצטרף אל קבוצת צעירים בני השכונה שארגנה השדכנית המפורסמת ‘רחל הספרדייה’ עבור בנות ספרדיות בירושלים (מנהג שהיה קיים בארץ במיוחד בירושלים).

רחל השדכנית הובילה את הבחורים לירושלים אל משפחות ספרדיות שחיפשו שידוך לבנותיהן, אלא, ש־ ‘עלמות החן’ הספרדיות נבהלו מצבע העור של תימני שעריים, (תימני שעריים עובדי אדמה ועובדי בניין שהשמש שזפה את עורם הכהה גם כך נדמו בעיניהם לכושים) כולן ברחו ורק רשל לבית צרפתי, נפעמה ממראהו של אבינו יוסף, ליבה הלך שבי אחריו. בו ביום הוזמן יוסף עמראני לסעודת היכרות בבית משפחת צרפתי. אמא רשל דור חמישי בירושלים, נולדה בשכונת מחנה יהודה, אביה היה יווני ואמה חצי ספרדיה חצי עראקית. במהלך הארוחה עבר סדרה של ‘מבחנים’ מצד אבי המשפחה כדי ‘לבדוק’ את מידת התאמתו. אבינו יוסף היה גם תלמיד חכם, על כן עמד בכל ‘המבחנים’ וכשנתבקש לברך את ברכת המזון לא הסס ומכאן קצרה הדרך וההורים הביעו את הסכמתם לשידוך.

רשל ויוסף השתדכו ובו ביום נקבע מועד לחתונה. אבי הכלה בחר את המקום הכי נחשב בירושלים באותם ימים שבו תיערך החתונה “קזינו דה פריז”. (“קזינו דה פריז”) מבנה מפואר שנבנה בראשית שנות השלושים כבית מלון ובו בית קפה אופנתי וקזינו, המבנה כולו רוצף באריחים ארמניים מקוריים שהובאו משם. הייתה חצר גדולה פנימית סגורה ומקורה וכל המי ומי של ירושלים הבריטית אז בשנות השלושים והארבעים התקבצו לחצר בית הקפה ולקזינו (בלב האזור של שוק מחנה יהודה). החיילים הבריטים אהבו את המקום שהפך עד מהרה גם למועדון קצינים. יש אומרים שבקומת המלון העליונה במרפסת הצופה לנוף הירושלמי דאז התמקמה ‘מדאם ירושלים והציגה בה את בנותיה ‘בפתח עיניים’ לכל דורש.)

החתונה נערכה ביום שישי י”ג סיוון שנת תרצ”ב. בתום חגיגות החתונה, שב הזוג הצעיר להתגורר בשעריים ברחוב שלימים ייקרא יצחק מוגזח. לבני הזוג נולדו שלש בנות רינה, צביה ורותי ובן זקונים אברומי. אבינו יוסף היה החזן הראשי בבית הכנסת “אוהל משה” שהוקם ע”י רבה הראשון של שעריים הרב מאיר מזרחי, עבד לפרנסתנו בכל עבודה שהזדמנה לו, לבסוף התקבל כשומר בבית חולים קפלן.

אמא רשל הייתה אשת חסד שסייעה לכל דורש, התנדבה בארגון איל”ן וטיפלה בילדים נטושים. בבית, הורינו דיברו עברית, אמא שלא יכלה להשתחרר משפת הלדינו, נהגה בערבי שבת וחגים לשיר לנו הילדים, שירי לדינו מילדותה בבית הוריה, מעת לעת כשלא יכלה לשאת עוד את געגועיה, הייתה נוסעת למספר ימים לבית הוריה בשכונת מחנה יהודה שבירושלים, להתבשם באווירת ירושלים וניחוחות ילדות ונעורים בשכונה.

אבינו נפטר בשנת 1989 ואימנו עשר שנים אחריו בשנת 1999, יהי זכרם ברוך.
.

תפריט