תיבה

צנעא, המאה ה-18
עץ מגולף וצבוע
ג 100, ר 34, ע 30 (לוח עליון: 57X68) *

התיבה היא העמוד הנייד שעליו הניחו את ספר התורה בזמן הקריאה בבית-הכנסת. בדרך¬־כלל היא ניצבה ליד ה”היכל”, גומחה שמגילות התורה הונחו בה, ובזמן קריאת התורה הוזזה אל מרכז בית הכנסת. התיבה התימנית מילאה את תפקידה של ה”בימה” בקהילות אחרות. בשמחת־תורה הוצבו שתי תיבות זו בצד זו, ועל לוח עץ שחיבר ביניהן הניחו את כל ספרי התורה שבהיכל. התיבה כללה דרגש שנשלף בשעת קריאת התורה כדי שהילדים מתחת לגיל מצווה יוכלו לעמוד עליו בעת הקריאה. הלוח הנטוי שעליה כוסה בכֹופְיֶה (=כובע) – שתי מפות אריג שהודקו זו לזו ודגם מעוינים בשוליהן.

התיבה המשוחזרת שנעשתה על ידי האמן יגאל תמיר (תם) ונמצאת במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל

צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים, דוד חריס

התיבה המקורית, שנמצאת במוזיאון ישראל בירושלים.
התמונה מתוך הספר: יהודי תימן אלפים שנות תרבות ומסורת | אסתר מוצ’בסקי-שנפר| מוזיאון ישראל, ירושלים.

שתי תיבות בלבד שרדו מבתי־כנסת בצנעא, וזו שלפנינו היא העתיקה והמהודרת שבהן.** איכותה האמנותית הגבוהה ניכרת לא רק בגילוף העדין, אלא גם בציורי העלים והפרחים הצבעוניים. בעל־המלאכה שגילף אותה אינו ידוע מפני שהיא עתיקה מכדי שעולי תימן יוכלו לזהותה ואינה חתומה, אך אישוש לתיארוך המשוער שלה, למאה ה־18, נמצא בסגנון הציור העשיר המאפיין עיטורי תיקים לספר תורה וכתוּבּות מאותה תקופה.

קווי דמיון מובהקים מתוחים בין מבנה התיבה ועיטוריה ובין דוכני התפילה האסלאמיים (כֻּרְסי). יתר־על־כן, סגנון הגילוף בעץ מזכיר את פתחי הדלתות ושֹבכות העץ של החלונות (מַשְרבִּיֶה) בצנעא וכן את עבודות הגבס האומנותיות על חלונות העיר.

מתוך: אסתר מוצ’בסקי-שנפר, יהודי תימן. אלפיים שנות תרבות ומסורת, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, 167-166

___________________________________________

* מידות כל הפריטים נתונות בסנטימטרים
** את התיבה הביאו הרב יהודה בן הרב חיים עראקי־הכהן ז”ל ובניו חיים ושלום ז”ל ושלמה יבל”א, מבית־הכנסת הגדול אל־אוסטא, שבצנעא

תפריט