צעיף, “לחפה”

מאת: אסתר מוצ’בסקי – שנפר

צנעא, שנות ה-30
כותנה צבועה ומודפסת בגלופת עץ

האישה היהודייה הנשואה, בת צנעא, נהגה להניח צעיף מרובע (לַחְפֶה) על הברדס (קַרְקוּש) שלה בשעה שיצאה מהבית, ולכסות בו את פניה כמנהג המוסלמיות. הצעיף כיסה את הראש והכתפיים, והשתלשל לאורך הגב. את האריג ייבאו מהודו ומאוחר יותר מאיטליה, לפי הזמנה בלעדית של יהודי תימן.

עיצובו הצבעוני המיוחד של הצעיף נותר על־ידי הדפסה בגלופה מהופכת, תחילה באדום ואחר־כך בשחור, על אריג הכותנה, שבמקורו היה לבן טבעי. התוצאה הייתה ריבוע שחור במרכז ועליו זרועים בסימטריה שמונה עיגולים גדולים באדום־לבן הדומים לכוכבים בשמי הלילה. את הריבוע הקיפה מכל צדדיו רצועה צרה של עיגולים שבמרכז כל אחד מהם פרח או כוכב. הצעיף, שלבשו הנשים המבוגרות יותר, התאפיין בעיטורים אובאליים ולא עגולים, ועל כן כונה בכינוי ההומוריסטי “רדיד פוזל” (לַחְפֶה חַוְלַא). סבכה רחבה מוטיבים פרחוניים המסודרים בסימטריה הודפסה בשוליו הקצרים של הצעיף, אף היא בצבעי אדום ולבן טבעי.

מתוך: אסתר מוצ’בסקי-שנפר,  יהודי תימן. אלפיים שנות תרבות ומסורת, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, 91-90

צעיף מרובע (לַחְפֶה), תרומת לאה דרף למרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל

תפריט