תלבושת הגבר

מאת: אסתר מוצ’בסקי- שנפר

הגברים בתימן לבשו כותנות מסוגים שונים ולא מכנסיים בסגנון מערבי. על ראשם חבשו כיסוי ראש צנוע מזה של המוסלמים, על פי רוב כיפת לבד שחורה נמוכה (כּופיּה) שסביבה כרכו בד משובת (מַסַר). חתנים ורבנים חבשו כיפה מפוארת יותר, רקומה עיגולים אדומים, שנקראה לׅגֶּ’ה.

 בגדי החול והשבת של הגברים היהודים נתפרו בגזרה אחידה, והיו שונים אלה מאלה רק בצבע ופרטים. בגדי העבודה היו על פי צו כהים, ואילו בגדי השבת, היום שבו נשארו היהודים בתוך תחומי הרובע שלהם, היו בלבן חגיגי.

תלבושת הגבר בבית תמיד הייתה מורכבת מכותנות שהגיעה עד הברכיים (זֶנֶּה) ומכותונת ארוכה יותר (תַחְתַאני או עַנְתַרי). בשתיהן היה שסע בחזית (פׅקְרָה) שהגיע עד המותניים ונרכס בכפתור סמוך לצוואר. בצד השמאלי של הכותנות נתפר כיס פנימי לחפצים אישיים. שולי השסע עוטרו בשרוך שזור מחוטי זהב (קַיְטַאן), שלעיתים קרובות לא הושלמה שזירתו עד קצותיו. אמרת הכותנות היתה גם היא מעוטרת בשרוך ששזירתו עד קצותיו. אמרת הכותנות היתה גם היא מעוטרת בשרוך ששזירתו לא הושלמה. לפי אמונה רווחת, שזירה לא מושלמת זו נועדה לשמש זכר לחורבן בית המקדש.

גלימת כותנה ארוכה (קֻפְטאן), פתוחה בחזית ורכוסה בכפתור במפתח הצוואר, נלבשה מעל הענתרי הזמן היציאה החוצה או בבית, באירועים חגיגיים. מעל בגדיהם לבשו יהודי צנעא טלית צמר שמורה (שַׄמלה), ובמזג־אוויר קר לבשו גם מעיל חסר שרוולים מעור כבש (קַצירה), שצדו הצמרי הופנה כלפי פנים.

 

מתוך: אסתר מוצ’בסקי-שנפר, יהודי תימן. אלפיים שנות תרבות ומסורת, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, 77-76

צנעא, שנות ה־30
הצילום מאוסף יחיא חייבי
שבארכיון התצלומים של מרכז המידע לאמנות ותרבות יהודית ע”ש אן ואיזידור פאלק,
מוזיאון ישראל, ירושלים.

תפריט