מאת: אסתר מוצ'בסקי- שנפר
לא היה עוד אירוע בחיי האישה התימניה שבו עוטרה בתכשיטים רבים כל כך כמו בחתונתה. פניה, שהוקפו מכל הדדים במסך מנצנץ של זהב ופנינים, נראו אך בקושי, אולי תחבולה כנגד עין הרע. חזהּּּּ עוטר בשורות של מחרוזות, זרועותיה כוסו בצמידי פיליגרן שנערכו בסדר קבוע, ועל אצבעותיה נענדו טבעות פיליגרן רבות. גולת הכותרת של העדיים המפוארים הללו היתה כתר פנינים משולש שנתן את שמו, תׅשְבּוּכּ לוּלוּ (קישוט פנינים), למערכת כולה. השַארְעֶה, אישה שהתמחתה בהלבשת הכלה, ליקטה את החלקים השונים של מערכת התכשיטים ממקורות שונים.
הכתר המשולש מורכב מפנינים לבנות הערוכות בצורה סימטרית וביניהן חרוזים אדומים ושחורים ותליוני פיליגרן דקים כל המרכיבים הללו מסודרים בשורות אופקיות ותפורים לאריג משי לבן. לשני צדי הכתר, צמוד לרקות, חוברו תליוני פיליגרן משולשים ומהם השתלשלו שרשרות פנינים ארוכות משני צדי פניה של הכלה. את פניה סנטרה ולחייה הקיף ענק מסוג לַבֶּה. רוב המחרוזות שעל חזה הכלה נעשו מכדורי כסף או כסף מוזהב גדולים וחלולים (דֻקַאק). במרכזם היו בתי קמיע (כֻתֻב) עם תליוני מטבעות. מחרוזות של חרוזי אלמוגים (עַקְד מׅרְגַ'אן) ופנינים (מַענַַַַקֶה לוּלוּ) נתלו מתחת ללבּה. השורה התחתונה של עדיי החזה היתה חגורת כסף עם פעמונים (חג'אלה). רבים מתכשיטי החזה המסובכים הללו לא נענדו אלא ביום הנישואים.
בישראל זכה נוהג הלבשת הכלה לתחייה מחודשת במסגרת טקסי החינה שלפני החתונה. התכשיטים, שעונדות הכלות התימניות בישראל, מיוצרים בעיקר בייצור מקומי ועשויים בתוספת חומרים ודוגמאות שלא היו בעיצוב המסורתי.
המאמר מתוך: יהודי תימן אלפיים שנות תרבות ומסורת | אסתר מוצ'בסקי- שנפר, מוזיאון ישראל, ירושלים. עמוד 147
כלה יהודיה מצנעא המוצגת במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל,
אוסף משפחת הצורפים צדוק
כלה יהודיה מצנעא המוצגת במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל,
אוסף משפחת הצורפים צדוק
כלה יהודיה מצנעא המוצגת במרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל,
אוסף משפחת הצורפים צדוק