רבי חיים מדהלה ואשתו סעידה מדהלה לבית גלוסקא

ליקט וערך: גרשון בן יעקב כהן

זוג רב פעלים, שתי דמויות משכמן ומעלה אשר בלטו במעשיהם בתקופת התבססות שכונת שעריים, במאבק להקמת המדינה ובמלחמת העצמאות.

רבי חיים בן שלמה מדהלה זצ"ל נולד בחֵידַאן שבצפון תימן, עלה לארץ בשנת תרס"ח -1908 במסגרת שיירת העולים הגדולה שיצאה אז לארץ ישראל, עם אמו וארבעת אחיו. בראשית דרכו בארץ, בחר רבי חיים להתיישב עם משפחתו בירושלים, בכפר השילוח והתפרנס מכל הבא ליד. כעשר שנים אחר כך, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נמלט רבי חיים מירושלים על מנת לא להתגייס לצבא העות'מאני הוא הגיע לשעריים אל קרובי משפחתו והסתתר בביתם, רבי חיים התאהב בשכונה ובדייריה, לאחר המלחמה הצטרפו אליו אשתו סעידה מדהלה לבית גלוסקא ביחד קבעו את משכנם בשכונת שעריים, לשניים נולדו 7 ילדים.

רבי חיים מדהלה היה מנהיג באישיותו וברמ"ח אבריו, כשהגיע לשעריים מיד בלט בתכונותיו, גבה קומה, רב, אמיץ לב, ואיש רוח. הוא נעשה ל־ 'מוּכְתּאר' השכונה מתוקף אישיותו, לא מתוך בחירה או מינוי, היה מקובל על השלטונות הבריטים וראשי המושבה רחובות, אלה ואלה ראו בו מנהיג, הוא זכה לכבוד ואימון רב מצידם. עד מהרה הפך ביתו של רבי חיים מדהלה לבית ועד לכל עדות ישראל מכל המושבות. אנשים שיחרו לפתחו לדבר תורה, לקבלת סעד, ייעוץ, מזור ומרפה לגוף ולנפש. חיים מדהלה נאבק בעוז ובנחישות למען בני תימן בשעריים ובמושבה רחובות, הוא היה פעיל במאבק של בני שעריים לעצמאות אל מול אנשי המושבה. היה בין הפעילים להקמת אגודת 'המזרח' כחברה פרטית לתחבורה ציבורית ובהשראתו הוקם בנק תימני למתן הלוואות לבני תימן ברחובות, כמו כן, נאבק לשימור ההגייה התימנית בבית הספר מוריה בשעריים. ידוע היה כי רבי חיים היה נחוש להשיג מטרותיו, על כך מספרים יודעי דבר כי הוא נהג  לצאת ברגל לירושלים, מהלך של 10 שעות הליכה, על מנת לבקר את שני אחיו שנותרו לגור שם. באחד הימים, באו אליו מטעם ועד המושבה והציעו לו להעביר מכתב אל משרדי הסוכנות בירושלים, בתמורה לחצי לירה זהב, סכום נכבד בהחלט, זאת בתנאי שיגיע ליעד עד לשעה 14:00. רבי חיים מדהלה הסכים, הוא עשה את הדרך עד שער הגיא כהרגלו, שם הבין שהוא באיחור, הוא פתח בריצה משם עד לירושלים כדי להדביק את הפער. הוא הגיע באיחור קל, בכל זאת קיבל את הבונוס שהובטח. כדי להשלים את פרנסתו, עבד מדהלה גם כנוטר בכרמי האיכרים ברחובות בלילות. באחד הלילות הגיעו שני גנבים ערביים והוא מצא אותם, השניים שהיו  חמושים באקדח וסכינים תקפו את רבי חיים והוא רק עם מקל בידו.  בעוז רוחו ואומץ ליבו נלחם בהם כארי, עד שהאחד שיסף את צווארו בפגיון והאחר ירה בו שני כדורים ונמלטו. חיים נמצא בכרם פצוע קשה, הובהל לטיפול רפואי ושכב שלשה חודשים עד שהחלים מפצעיו. רבי חיים היה פעיל גם במאבק להקמת המדינה, וסייע ללוחמי המחתרות בעיקר לאנשי האצ"ל אשר מצאו מסתור בביתו. על פעילותו הציבורית הרבה, למען בני תימן ולמען המושבה רחובות ופעילותו במאבק להקמת המדינה זכה לקבל את אות יקיר העיר רחובות.

תמונה מתוך הספר 'למען יהודי תימן' | זכריה גלוסקא ז"ל | התשל"ד 1974


סעידה מדהלה  לבית גלוסקא
עלתה בשנת תרס"ט – 1909, עם שיירת עולים מצפון תימן שבה עלו בני משפחתה משפחת גלוסקא.  הדמות המשלימה אך גם רבת פעלים כשלעצמה, שניחנה  בחכמה, בטוב לב ובאומץ לב. הייתה אישה ואם למופת שניהלה את משק ביתה במסירות לילדיה ולבעלה. רבים מבנות השכונה באו לביתה לשמוע ממנה עצת אם ורעיה, רבים מבני השכונה באו  לחסות בצילה לשפוך את מר שיחם או להשיב נפשם בצלחת מרק, לכן זכתה לכינוי 'הדודה סעידה'.  באחד הימים יצאו סעידה והדיה, אשת יחיא מדהלה, ללקט עצים לצרכי הבית (חימום ובישול) תפס אותן השומר הידוע בכינוייו אַבּוּ לִבֵּה, באיום עם השוט בידו, לקח מידן את צרורות העצים והשליכן על האדמה והציתן באש. סעידה בכעסה על רוע ליבו, ביחד עם הדיה, זרקו חול לעיניו של הנבל, היא לקחה בכוח את השוט מידו ושתיהן דחפוהו אל האש ונמלטו מהמקום. מאז פסק הרשע להציק לבנות תימן. סעידה הייתה חיילת ולוחמת באצ"ל ובצה"ל מבלי שקבלה מינוי וללא צו גיוס. היא עסקה ברכישת נשק מערבים, בהברחת נשק מהבריטים ובביתה היה סליק של האצ"ל.  מספרים כי בחצר ביתה הכינו את חומר הנפץ לפעולת האצ"ל הידועה כנגד הבריטים במלון המלך דוד. לביתם הגיעו לוחמים לאחר פעולות, להסתתר או לקבל טיפול לפציעה מהדודה סעידה. עוז רוחה ואומץ ליבה בא לידי ביטוי יותר מכל, בעת מלחמת העצמאות, במאי 1948. במסגרת "מבצע ברק", חטיבת גבעתי קבלה פקודה להשתלט על מושבות יהודה, דרום יהודה וצפון הנגב לקראת פלישת הצבא המצרי. לאחר שלוחמי החטיבה השלימו את כיבוש זַרְנוּגַא (קרית משה) וקוּבּיבּה (כפר גבירול) היו צריכים להתקדם לכיבוש אִבְּנֵה (יבנה), אלא שחלק גדול מתושבי הכפרים שנכבשו, נמלטו לכפר ולפיקוד של גבעתי לא היה מידע מודיעיני אודות מספר לוחמי האויב והיקף הנשק שבידו. לצורך כך פנו לדודה סעידה ובקשו ממנה לצאת אל הכפר אִבְּנֵה (יבנה) לאסוף מודיעין, היא  הסכימה ללא היסוס, התחפשה  ולבשה בגדי ערביה מוסלמית, ויצאה לדרך בליווי שלושה לוחמי גבעתי בני שכונת שעריים, כדי ללוותה עד הכניסה לכפר. סעידה נכנסה לכפר לבד ללא חשש, הסתובבה כאחת הערביות ופתחה בשיח ושיג יום יומי כמקובל. כך אספה את המידע הדרוש ושבה אל הלוחמים שהובילוהַ בחזרה לשעריים בבטחה. המידע שאספה היה הבסיס לתכנון המתקפה על הכפר שסופו ידוע. סעידה הוכרה כלוחמת אצ"ל על אף שלא גויסה מעולם, כמו כן זכתה לעיטור לוחמי המדינה ממשרד הביטחון על פעלה במלחמת העצמאות על אף שלא הייתה חיילת.

רבי חיים מדהלה נפטר בניסן תשל"ב – 1972, כעבור שישה ימים נפטרה אשתו סעידה מדהלה לבית גלוסקא שניהם מעמודי התווך של שכונת שעריים. כאות הוקרה על פועלם של רבי חיים מדהלה ואשתו סעידה קראה עיריית רחובות רחוב על שמם בשכונת שעריים – רחוב חס"מ  חיים וסעידה מדהלה שבחייהם ובמותם לא נפרדו, חֲבַל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין (סנהדרין דף קי"א ע"מ א)