מגנזי ארכיון מרכז יהדות תימן וקהילות ישראל:
מר יאיר מיש היקר יצר קשר עם גליה מנהלת הספרייה והארכיון, ושלח לה צילום של פרק מתוך ספר בגרמנית, שנקרא CHAD GADIA- DAS Pesachbuch" "ספר הפסח" שיצא לאור בשנת 1914 בברלין – גרמניה. הפרק ששלח מר יאיר, "פסח בתימן" את הספר ערך ד"ר הוגו הרמן, (1887–1940), עיתונאי ופעיל ציוני. בשנים 1909 עד 1912 כיהן הרמן כמזכיר ההסתדרות הציונית של בוהמיה, (חבל הארץ המרכזי והמערבי של הרפובליקה הצ'כית היום. בעבר היתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, ואחרי מלחמת העולם הראשונה, הפכה לחלק מצ'כוסלובקיה.) בשנת 1934 עלה הרמן לארץ ישראל, הוא כתב ספרים לילדים, שירים לחגי ישראל ותיאורי נופים בארץ ישראל.
"ספר פסח" הוא למעשה קובץ מאמרים שנכתבו ע"י אישים וחוקרים מאוד ידועים באותה תקופה כמו למשל ש"י עגנון, ח.נ. ביאליק, י.ל. פרץ, מרטין בובר ועוד רבים. את הפרק אודות תימן לא נרשם מי הכותב. יאיר מיש צרף גם תרגום של הכתוב מגרמנית שנעשה ע"י אימו מרגוט כץ. כותב הפרק מתאר את ביקורו בתימן בזמן חג הפסח, ונותן תיאור מפורט על ההכנות לחג ועריכת סדר הפסח אצל יהודי תימן כפי שראה אצל מארחיו. הספר יצא לאור בשנת 1914, כותב הפרק מספר כי בזמן שהותו שם ערב פסח חל במוצאי שבת, על כן מצאנו שזה היה בשנת התר"ע 30 אפריל 1910.
מכאן קצרה הדרך לגלוי זהות הכותב: יום טוב צמח אשר ביקר בתימן בשנה ההיא והתארח אצל הרב הראשי בצנעא וראב"ד ליהודי תימן הרב יחיא יצחק הלוי זצ"ל. (ה'תרכ"ז – ה'תרצ"ב: 1867 – 1932) ביום טוב שני הוזמן להתארח אצל הרב אהרן הכהן זצ"ל. יום טוב צמח כותב על מארחו בליל החג השני:
"בליל סדר שני, הוזמנתי אצל מארי אהרן כהן חבר בית דין הצדק של צנעא, זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה."
מארי אהרן כהן היה דיין בבית דין של יהודי צנעא. (ה'תר"א – ה'תרצ"ד: 1841 – 1934) וראש הישיבה שהיתה בכניס בית אלשרעבי. ישיבה ידועה וחשובה מאוד של תלמידי חכמים, אשר למדו בכל יום, מאז חזרת היהודים לצנעא אחרי גלות מווזע ברציפות, עד לעלייה הגדולה מתימן "על כנפי נשרים."
יום טוב צמח נותן תיאור של תהליך הכנת המצות בתימן ועריכת הסדר שם, הדברים נסקרו בהרחבה בספרו של הרב יוסף קפאח "הליכות תימן". מפאת קוצר היריעה נציין עניין אחד או שניים: יום טוב צמח מתאר החיטה למצות:
"… הדגן עבור מצה, ומצה שמורה, נשמר מהקציר ועד הפסח בקפדנות, ונטחן כל גרגיר וגרגיר…"
יהודים בתימן נהו להגיע להסכם עם חקלאי מוסלמי לרכוש חיטה בעודה על האדמה. כשמגיעה עונת הקציר (בתשרי) היהודי הוא שקוצר את התבואה שקצר, הוא מתחיל בצהרי היום לאחר שהטל יבש על העלים. אוספים את הנקצר לאלומות אלומות ומביא לביתו. בביתו נהג היהודי להפריד את השיבולים מהקנים, שאותם צרר ושמר כדי להשתמש בהם כסכך לסוכה. את השיבולים חבטו והפרידו את גרגירי החיטה מהמוץ. ניקו את הגרגרים היטב היטב, ערבבו את הגרגרים באפר נקי ומנופה שלא יתליעו, ואחסנו בכדי חרס, כך שמרו עד לפסח. עבור מצה לא שמורה רכשו חיטה בראשית החורף כשהיא מצויה בשווקים, ניקו היטב ערבבו באפר ואחסנו בכדי חרס עד לחג הפסח. (יוצא אם כן שלהלכה המצות בתימן נחלקו לשני סוגים האחת שמורה מעת הקציר והשנייה שמורה מזמן הטחינה).
באשר להכשרת אבני הריחיים שטוחנות את הקמח כותב יום טוב צמח:
"…ובמיוחד – ניקוי מדוקדק של מטחנות הקמח הידיות (מטחנות – אבנים ) ,פן יישאר עליהן חמץ כל שהוא …"
הרב קאפח מסביר שהיה פטיש ניקור מיוחד, שאיתו היו מנקרים את אבני הריחיים אחר כך מנקים היטב ומייבשים. לפני שטוחנים את החיטה נהגו לטחון את המלח ואחר כך את החלבה והקטניות. רק בסוף את החיטה, זאת כדי להימנע מהחמצה של הקמח. כל תהליך ניקוי גרגירי החיטה וטחינתם, נעשה מבלי שהנשים העוסקות במלאכה דברו מחשש שמא יינתז רוק אל הקמח ויחמיצו.
באשר לאפייה מספר יום טוב צמח כך:
"…אימו של הרב לוקחת כרית בד (כמו הכריות המשמשות כובעניות עבור ראשי ההינומה) פורסות חתיכת בצק ובאמצעות הכרית מדביקה אותו לדפנות החמות הפנימיות של התנור. לאחר כדקה היא מוציאה את "העוגה הלבנה" הנראית טעימה מאוד, מהתנור …"
הרב קאפח מספר שמלאכת הלישה והאפייה מתבצעת ע"י כמה נשים ולכל אחת תפקיד מוגדר, מי בהבאת עצים ומי בהסקת התנור מי בלישה ומי ברידוד ובאפיה. (בקטע מתאר יום צמח רק אישה אחת ותפקיד אחד) הרב מסביר כי מרגע יציקת המים ועד לסיום התהליך של האפיה חולפות דקות ספורות הרבה פחות מהמותר כשמדובר במצות אותן מתאר יום טוב צמח "מכבזה" (כרית ההדבקה) שכן מצות אלה דקות מאוד. הרב קאפח מציין שהיו גם אלה שאפו מצות כמו שנראות כמו צאלוף והיו כשרות.
בהקשר זה של המצה בתימן דובר ונכתב לא מעט, נביא גם את דבריו של השד"ר יעקב ספיר שביקר בתימן בשנת תרי"ט 1859 כחמישים שנה קודם לביקורו של יום טוב צמח. גם הוא מספר על חג הפסח בצנעא שבו התארח אצל הרב יחיא בן יוסף קארה זצ"ל. הרב יעקב ספיר הביע פליאה בפני מארחו אודות כשרות המצות וכך הוא כתב:
"שאלתיו על המצות ועל הסדר. אל תשית לבך (אמר לי), אכול אתנו מצה חמה הנאפית בכל יום כמנהג אבותינו. אל תדאג על הכשרות, אם אינם יבשות וישנות שלשים יום קודם הפסח? כבר קדמוך חכמים מירושלם וראו כי נשינו זריזות הנה ומהירות מאד בכשרות המצות. יום יום נאכל מצה חמה ונקיה ואין עונג יו"ט אלא בפת חמה. שאלתי 'הנכון לסמוך על נשים במילתא דאית בי'(ה) טרחא יתירתא (בדבר שיש בו טורח הרבה) ובאיסור חמץ במשהו? ושמרתם את המצות כתיב'. 'הנח לנו ולמנהג אבותינו, גם אנחנו מהדרין ומדקדקין ושומרין את המצות ואל תצדק הרבה'. ונתן לי שלשה מצות רכות ונקיות אשר עשה בביתו להסדר, ואמר לי: 'אלה מצה שמורה מתבואה ישנה ותוכל לברך עליהם על אכילת מצה. כי בשנה הזאת רוב המצות אינם שמורים משעת קצירה (כי הרעב חזק בארץ ולקחו מאשר מצאו), ואצלינו הלכה פסוקה שאין לברך על אכילת מצה על מצה שאינה משומרת' (אשר היה בעיני כתורה חדשה). ויען ידעתי את האיש מאז כי ידיו רב לו בתורה ביראה ובחכמה נתתי אימון לדבריו ואמרתי טוב, יום טוב נדבר. קבלתי המצות והלכתי." (אבן ספיר, ליק 1866, דפים פח ע"ב – פט ע"א).
